"כלבלב הוי בידי בם-בם.." איזה שם אירוני לסדרה בה ה"כלב- האני" הוא פצוע ופגוע וה"כלב- האל" מתעלם או חושף שיניים.
"הכלב בציורי הוא אני, הוא אנחנו, הוא אלה המאיימים עלינו והוא גם......אלוהים " מסבירה אלה.
אסופת עבודות זו מלווה את השאלות הקיומיות שהעסיקו את אלה באותו זמן. "אלוהים נרדם בשמירה" הוא שמה של אחת היצירות ואכן ציורי הסדרה מתמודדים באומץ עד כדי עימות בוטה עם הפחד.
את אסופת העבודות הנקראת ''אפילו אדם " יצרתי בעקבות תהליך של תיקון.
בבסיס כל העבודות בסדרה זאת נמצא הפסוק שנלקח מהמדרש: " כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך עשייה, החרדל צריך למתוק, התורמוס צריך למתוק, החיטין צריך להיטחן ואפילו אדם צריך תיקון..."
כמצע ליצירה השתמשתי בדיקטים אשר פרקתי מארגזי מסע.
העבודה מורכבת משלוש לוחות (טריפטיכון), בלוחות הצדדים אסמבלג' של חלקי כותנות מאוחות ומחוברות באמצעות סיכות תפירה וסיכות ביטחון לכדי כותונת שלמה עליהם ציירתי דגמים צמחיים המסמלים התחדשות וצמיחה.
בלוח המרכזי ציירתי כותנת סרוגה בחוטי זהב , הפרימות והטעויות 'בסריגה' מתייחסות לכך ששום תיקון אינו מושלם.
הבסיס לסדרה זאת הם הצילומים אשר צילמתי בשמורת הטבע "yellow stone" בצפון ארה"ב.
במקום שבו קרום כדור הארץ הנו הדק ביותר, הלבה והקיטור פורצים.
שבו ההרס, השינוי וההתחדשות חיים בכפיפה אחת והנם עניין של יום בימו, הם חומר הגלם וההשראה לסדרת העבודות הזאת.
הקולז'ים שייצרתי מצילומים אלה הם מטפורה לחיים בכלל ולחיים שלנו כאן.
חיבור אלים באמצאות אקדח סיכות פניאומאטי – כתפרים כירורגיים, מאחים זמנית את חלקי הקולז', כקרום עדין ושברירי המכסה את התופת.
הסדרה "1 מתוך 4" –מתייחסת לסטטיסטיקה הנוראה לפיה ילד אחד מכל שבעה עובר פגיעה מינית. בסדרה אני מנסה לפצות את הקרבנות, לשנות את הסטטוס שלהם - מקורבן לקדוש. על גבי סמרטוטי ריצפה (על סמך צילומי הקרבנות) אני רוקמת בחוטי זהב וכסף ,שוזרת פייטים וחרוזים, רוקמת אורנומנטים צמחיים ואחרים ובכך יוצרת מין "תשמישי קודשה" . סמרטוט הרצפה ודמות הילד שעליו ,עוברים מטמורפוזה והופכים מקורבן מושפל ורמוס למרטיר קדוש
סמרטוט הרצפה ודמות הילד שעליו ,עוברים מטמורפוזה והופכים מקורבן מושפל ורמוס למרטיר קדוש.
תערוכת יחיד זו של אלה אלטר, השלישית במספר, מאופיינת כקודמותיה בדרך הייחודית שבה נרתמת אלה לתהליך של יצירה :
כל עבודה נולדת מתוך חוויה, התרחשות או אירוע ועוברת תהליך של עיבוד מחשבתי, סינון ובדיקה בטרם תועלה על משטח העבודה. אחר כך העבודה מתורגמת לאמצעים האמנותיים, שהתאמתם לרעיון ולמסר נבדקת גם היא באותה היסודיות. דרך זו עוזרת לאלה לעבד את רגשותיה ולהגיע למיצוי רעיוני מדויק של נושא היצירה.
תערוכת יחיד זו של אלה אלטר, השלישית במספר, מאופיינת כקודמותיה בדרך הייחודית שבה נרתמת אלה לתהליך של יצירה :
כל עבודה נולדת מתוך חוויה, התרחשות או אירוע ועוברת תהליך של עיבוד מחשבתי, סינון ובדיקה בטרם תועלה על משטח העבודה. אחר כך העבודה מתורגמת לאמצעים האמנותיים, שהתאמתם לרעיון ולמסר נבדקת גם היא באותה היסודיות.
שם התערוכה – "זהו עצם העניין", כמו גם שם הסדרה כולה – "כלבלב הו בי די בם - בם", לקוחים משירו של הזמר הנודע מתי כספי.
כאשר אלטר משתמשת בייצוג הכלב היא מתייחסת לדימויו כחברו הטוב של האדם, יצור יפה בעל תודעה חייתית. דימוי הכלב מכיל בעבורה את עצמה – הציירת – כסובייקט רואה ומשכיל המתבונן על המציאות מהצד. מנקודת מבט זו היא מציירת את העולם הפסיכולוגי הפנימי המורכב מדימויי המציאות הנגלית, דימויים מוכרים וידועים. התחביר של ציורים אלה הוא על פי רוב מאולתר ואישי, ומזכיר תחביר של חלום, והאידיאולוגיות המיוצגות בציורים זוכות לשלל פרשנויות.
ביקור באתר הגייזרים "ילוסטון פארק" בארה"ב, מקום שבו קרומו הדק של כדור הארץ אינו מצליח לכלוא את התופת המבעבעת מתחתיו, מהווה השראה לסדרת העבודות קרום דק. "רציתי להמחיש בעזרת החמרים את הדקיקות, הפריכות וארעיות הקיום שלנו בארץ" אומרת האמנית, ואכן העבודות משקפות הפנמה של אירועים טראומטיים ונותנות ביטוי צורני למועקה ולפחדים המלווים את קיומנו.
זהו עצם העניין ..הוא שמה של תערוכתה החדשה אלה אלטר אשר עומדת להציג ב "פירמידה" – המרכז לאומנות עכשווית בחיפה.
ביקור באתר הגייזרים "ילוסטון פארק" בארה"ב, מקום שבו קרומו הדק של כדור הארץ אינו מצליח לכלוא את התופת המבעבעת מתחתיו, מהווה השראה לסדרת העבודות קרום דק. "רציתי להמחיש בעזרת החמרים את הדקיקות, הפריכות וארעיות הקיום שלנו בארץ" אומרת האמנית, ואכן העבודות משקפות הפנמה של אירועים טראומטיים ונותנות ביטוי צורני למועקה ולפחדים המלווים את קיומנו.
חוט השני, אשר במקור מופיע בשיר השירים, הוא החוט החיוני המלכד את מרכיבי החיים השונים לנרטיבים מרכזיים.
העבודות בסדרה זו מסמלים חוויה של "תיקון", במוקד החוויה אירוע טראוומאטי.
כאשר החוט הוא המוטיב המרכזי החוזר בכל היצירות., חוט השני מאזכר את האירוע, אך בצד הטראומה יש לו גם תפקיד חיובי. כדוגמת חוט השני שרחב הזונה שזרה בחבל להגנה מפני התקפת אויב, כך גם כאן חוט השני מסמל קו מחבר, מאחד, ומכנס - חוט של הבטחה ותקווה לתיקון ולחיים.
"הכלב בציורי הוא אני, הוא אנחנו, הוא אלה המאיימים עלינו והוא גם......אלוהים " מסבירה אלה.
איזה שם אירוני לסדרה בה ה"כלב- האני" הוא פצוע ופגוע וה"כלב- האל " מתעלם או חושף שיניים.אסופת עבודות זו מלווה את השאלות הקיומיות שהעסיקו את אלה באותו זמן. "אלוהים נרדם בשמירה" הוא שמה של אחת היצירות ואכן ציורי הסדרה מתמודדים באומץ עד כדי עימות בוטה עם הפחד.
